סאגת הפינוי של השכונה בדרום תל-אביב ממשיכה: לאחרונה, בית המשפט קיבל תביעת פינוי נגד תושב סרבן. עם זאת, נפסק כי הסרבן זכאי לדירה חלופית ולפיצוי של 50,000 דולר כיתר המפונים, ואף שבנה שם באורח לא חוקי.
המכרז לביצוע פרויקט פינוי-בינוי בשכונת הארגזים שבדרום-מזרח תל-אביב פורסם על ידי רשות מקרקעי ישראל בשנת 1998. חברות הבנייה שזכו במרכז – "פרידמן חכשורי" ו"אביוד נכסים" – ניהלו משא ומתן עם תושבי האזור במשך שנים.
רבים מהם הסכימו בסופו של דבר להתפנות תמורת קבלת דירות חדשות, תשלום חד-פעמי של 50,000 דולר וחלף דמי שכירות של 500 דולר לחודש לתקופה של עד שלוש שנים. אך תושב אחד המשיך לעשות לחברות הבנייה צרות. לפני שנתיים הוא הודיע להן כי לא יוותר עד שיקבל פיצוי הולם על כל אחד מהמבנים שהוא מחזיק בשטח, מה שהביא אותן להגיש יחד עם רשות מקרקעי ישראל תביעת פינוי בבית משפט השלום בתל-אביב.
רמ"י טענה כי לנתבע אין בכלל זכויות בקרקע. מדובר בפולש שהגיע למקום באורח לא חוקי והקים שם עסק ומבנים למגורים עבור משפחתו מבלי ששילם על כך תמורה. לחילופין, וגם אם הייתה לנתבע הרשאה כלשהי להתגורר במקום, היא בוטלה עם פרסום הפרויקט ולכל המאוחר במועד בו קיבל דרישת פינוי במהלך שנת 2014.
עוד לדברי התובעות, הנתבע תוקע את הפרויקט ובינתיים ממשיך להתגורר בשכונה ואף משכיר חלק מהמבנים הלא חוקיים תוך התעשרות על חשבונן.
לנוכח התנהלותו, הן דרשו לסלקו מהמקום ללא פיצוי, או לחלופין, תמורת פיצוי מופחת, ללא דירה חלופית.
מנגד הנתבע טען כי רכש את הזכויות בקרקע עוד בשנת 1979, והשקיע בה את מיטב כספו. לדבריו, הוא פעל לכל אורך השנים בתום לב, והוא בסך הכל ביקש פיצוי גבוה יותר מזה שהוצע לו כדי להבטיח את עתיד ילדיו.
ידע שאינו הבעלים
השופטת כרמלה האפט עיינה בהסכם המכר שהציג הנתבע וקבעה כי הוא אינו מעיד על רכישת הקרקע עצמה אלא על קבלת הזכות להחזיק בה. כלומר, הנתבע אינו בעל המקרקעין והוא ידע זאת היטב שהרי מעולם לא נרשם בטאבו כבעל השטח – שבבעלות רשות מקרקעי ישראל.
השופטת הוסיפה כי קשה לקבל את התנהלותו של הנתבע, שהמשיך לבנות בשטח גם לאחר שידע על הפינוי המתוכנן.
השופטת ציינה כי יש אינטרס ציבורי גדול לקדם את פרויקט הפינוי-בינוי הגדול בשכונה הישנה, שתושביה זקוקים לשיפור התשתיות ותנאי המחייה שלהם.
עם זאת, השופטת קבעה כי חרף התנהלותו, הנתבע כן זכאי לחבילת הפיצוי ממש כמו כולם. מדובר בפיצוי שגובש בתנאי המכרז שאושרו בבית המשפט העליון, והחברות התחייבו לעמוד בהם.
ואולם, השופטת הבהירה לנתבע כי הוא לא זכאי לפיצוי מוגדל אלא לחבילה המוסכמת בלבד. בתוך כך השופטת הבהירה כי לא ייתכן שיקבל פיצוי עבור כל אחד מהמבנים שבנה על דעת עצמו וללא היתר.
לפיכך, השופטת הורתה לתובעות למסור לנתבע דירה בת 4 חדרים במיקום לבחירתן, בתוספת פיצוי בסך 50,000 דולר, ותשלום דמי שכירות בסך 500 דולר עד למסירת הדירה החלופית.
עקב התנהלות הנתבע, הוא חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מיכאל אוסטרובסקי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין